חיה, סאן דייגו

45064095_10217993352487348_3732222513166

שמי חיה, ירושלמית מבטן ומבחירה. לפני כחצי שנה עברנו לסאן דייגו לתקופה של שנתיים.

בן הזוג שלי מריק, התקבל לתוכנית פוסט דוקטורט באוניברסיטת UCSD , הוא כותב על הסכסוך הישראלי פלשתיני ועל מרחבי אינטראקציה בעיר ירושלים ועניין אותו לבחון את המקרה הירושלמי אל מול המציאות של הגבול בין סאן דייגו למקסיקו. הגענו לכאן עם שני הבנים  שלנו, מיכאל ואבשלום. שניהם כבר מרגישים ממש בבית , מדברים אנגלית וחושבים שזה מובן מאליו ללכת לים כל יום אחרי הגן.

אני מנהלת את תחום החינוך היהודי בקרן לישטאג- קרן יהודית. 

עד נסיעתנו הקמתי וניהלתי תוכנית קדם צבאית לישראלים ואמריקאים. 

 

שאלות לחיה? כתבו לה

המצפה ליד הבית

טיול קראוון רוט נאמבר 1

החווה

 עוד מהחווה

שקיעה

חוויה תרבותית

בואו נדבר רגע על כינים ואמריקאים. כמה שבועות לתוך המעבר קוראים לי באמצע היום בדחיפות להגיע לגן, מיכאל הגדול שלי יושב בחדר של מנהלת הגן (אישה מהממת אגב) שמסבירה לנו שגילו לילד ביצת  על הראש ואנחנו צריכים לקחת אותו מייד הביתה לטיפול וגם את אחיו הקטן שבקבוצת סיכון. לא עברו חמש דקות וכל הורי הגן קיבלו מייל בהול שנמצאה ביצה על ראש אחד הילדים וכולם מתבקשים לקחת באותו יום את המצעים לכביסה ולבדוק את הראשים. את הביצה אגב הם הדביקו על סלוטייפ כראייה ובדקו גם לי את הראש (תלתלים כידוע) לבדוק אם אני נשאית. זה היה רגע שהתגעגענו לגן הירושלמי עמוס הכינים.

טיפ למישהי שלפני רילוקיישן

עוגנים של ביקורים. עוד לפני שנסענו סגרתי עם שלושת החברים הכי טובים שלי בארץ שהם מגיעים לבקר, ובאמת זמן קצר אחרי שעברנו לכאן התחיל מצעד של חברים ומשפחה, הבית הפך לתחנת רכבת וכולם קוראים לו פה "הגסט האוס של חיה ומריק" . אני מרגישה שאני חיה מהביקורים האילו,  הם מכניסים לי שמחה ואני מודדת ככה את הזמן שחולף.

מה את עושה שם?

אני מנהלת את תחום החינוך היהודי בקרן לישטאג- קרן יהודית שתומכת בעשייה חינוכית וחברתית באיזור סאן דייגו ופועלת כבר כמה שנים בירושלים בהעצמה אזרחית של מנהיגים מכלל המגזרים בעיר.

הקרן יושבת בחווה חקלאית עוצרת נשימה בעיר אינסינטאס עיר של יוגה ושייק ירוק על חוף הים, צפונית לסאן דייגו, שם אנחנו גרים. כשאני מכוונת את האורחים למשרד שלי אני מסבירה להם לעבור את התותים והרוקט וללכת ישר אחרי החסה. הנה משפט שלא חשבתי שאני אגיד בחיים.

 

עד נסיעתנו הקמתי וניהלתי תוכנית קדם צבאית לישראלים ואמריקאים, לימדתי תלמוד ומגדר במסגרות שונות ופעלתי ביוזמות ירושלמיות הנוגעות ליצירת אלטרנטיבות לרבנות הראשית בתחומים שונים.

  

  מה הדבר הכי חשוב שארזת איתך לרילוקיישן?

את הספר "להרבות טוב בעולם" של אסתר פלד. ספר על בודהיזם ופסיכותראפיה. הוא כבר הרבה שנים אצלי בתיק אבל מאז שהגענו לפה הוא קיבל משמעות נוספת. הנסיעה הזו הביאה איתה הרבה בדידות ואין לי ברירה אלא להיפגש עם מקומות בתוכי שעד היום יכולתי שלא לפגוש. החיים בירושלים היו כל כך אינטנסיביים, כל כך הרבה קרה מסביב, רעשי רקע אינסופיים. עכשיו לראשונה יש לי זמן, אני מתאמנת ביוגה, יוצאת לרוץ מתחילה לשאול שאלות של מהות. לא "במה אעבוד כשאחזור לארץ" , אלא "מי אני רוצה להיות". זה השקט כאן שזימן לי את האפשרות לשאול ואסתר פלד מלווה אותי בחכמתה.

 

מה הכי טוב ברילוקיישן?

הזמן עם הילדים. ילדתי את מיכאל הבכור שלי וחזרתי לעבוד איתו אחרי חודשיים כשהוא עליי במנשא. ללדת שני ילדים תוך כדי ניהול תוכנית לא אפשר לי לבלות זמן של נחת איתם. פה אנחנו אוספים אותם ב4 מהגן וארבעתנו הולכים כל יום לים או לספריה הציבורית שהיא מרחב משפחתי נהדר,  סופי השבוע מוקדשים בד"כ לטיולים בטבע, קליפורניה יפיפיה ומאוד פשוט לקחת קראוון ולצאת לטיול. בארץ גם כשהייתי איתם הטלפון צלצל בלי הפסקה ולא הייתי נוכחת. פה אנחנו יחד, אין לאן לברוח ופתאום גם אין רצון כזה. 

  

מה האתגר העיקרי?

המרחק מהחברים והמשפחה. קשה להבין את זה מרחוק. זה לא רק געגוע לתחושת השייכות אלא זה הרגעים הקטנים, ליין עם חברה, לסבתא שקופצת באמצע היום לבקר את הילדים, לחומוס בשישי אחהצ בעיר העתיקה  עם החברים.  

איך קיבלתם החלטה לעשות רילוקיישן?

זה פשוט קרה. מריק לקראת סיום הדוקטורט קיבל הזמנה מפרופסור באוניברסיטה בסאן דייגו להצטרף לתוכנית פוסט דוקטורט באוניברסיטת UCSD, הוא כותב על הסכסוך הישראלי פלשתיני ועל מרחבי אינטראקציה בעיר ירושלים ועניין אותו לבחון את המקרה הירושלמי אל מול המציאות של הגבול בין סאן דייגו למקסיקו.

אני הייתי פעילה באחת היוזמות של קרן לישטאג בירושלים אז באחד הביקורים של שרלין מנהלת הקרן ישבתי איתה לקפה  וסיפרתי לה על ההתלבטות  והיא על המקום אמרה, "תבואו נדאג לך לעבודה ולכם לקליטה חלקה". תוך חודש נסענו לבקר ושנה אחכ כבר היינו כאן.

איך הייתה ההתחלה?

במבט לאחור, הרבה פחות קשה ממה שחשבנו שיהיה. ואולי העובדה שהתחלתי לעבוד מייד עזרה לי לא לשקוע בגעגועים ולתפקד. היו המון דברים שלא הבנו לפני שהגענו,  מי ידע שאי אפשר לקנות רכב או להשכיר דירה כי אין לנו "הסטוריית אשראי?"  את הילדים אגב העברנו פעמיים מסגרות חינוך עד שהגענו לגן הכי נפלא שיכלנו לבקש, קבוצה של שמונה ילדים, שתי גננות שיעורי יוגה ומדע רק בשביל זה היה שווה להגיע לפה.

  

איפה את חולמת להיות שנה מהיום?

במקום מדוייק יותר עם עצמי, פחות משנה איפה בעולם אבל שאמשיך את התנועה פנימה שאני חווה עכשיו , שאצליח לדייק את הצעד הבא, אני מרגישה שהתחנה הבאה עומדת להיות מעניינת במיוחד בזכות תקופת ההבשלה פה.

  

מזוודה
  • Instagram Social Icon