דנה, נאפה וואלי

image3.jpeg

קוראים לי דנה קושיצקי, אני בת 37 אמא לאלון, יואב ותמר, רעייה למעיין. קונדיטורית במקצועי בפועל, אני אמא במשרה מלאה, קמה בבוקר, מכינה סנדוויצים, מעירה, מלבישה, מסיעה לגן ולבית ספר, אוספת, לוקחת לחוגים, מחזירה, מבשלת, מכבסת, מקפלת, מנקה, עושה קניות, מחבקת, אוהבת, דואגת, מנסה לנהל זוגיות טובה וחיי חברה ובזמן שנשאר אני מנסה למצוא זמן איכות במטבח ולאפות, לקדם ולהתקדם במה שנקרא עבודה, קריירה, מימוש עצמי.

שאלות לדנה? כתבו לה

מה אני לוקחת איתי מהארץ 
ניסיון לשמור על החגים היהודיים

מה הדבר הכי חשוב שארזת איתך לרילוקיישן?

ספרי בישול בעברית עם אוכל ישראלי, טעמים של בית ואת פיקאצ׳ו הכלב.

מה הכי טוב ברילוקיישן?

יש הרבה באמת, יתרונות כמו גם חסרונות אבל שני דברים שאני מוצאת שהם בדירוג בין הגבוהים הוא הסופשבוע והביחד/לחוד. הסופ״ש בארצות הברית הוא שבת ראשון, מה שנותן לך את האפשרות באמת להבדיל בין קודש לחול, לטעון את עצמך מחדש, לנוח, ליהנות מהביחד. זה בעיקר מורגש כשאנחנו מבקרים בארץ, ובקיץ האחרון יצא לי לעבוד בארץ כמה חודשים במסגרת לימודים הקונדיטוריה שלי, ואחד הדברים שהיה לי הכי קשה איתם היה הסופ״ש, הוא כל כך קצר.... סיימתי משמרת בשישי בשלוש בצהריים ובראשון בשש בבוקר כבר התחיל שבוע... שביזות יום א׳ פר אקסלנס...  ולכן, זמן איכות עם המשפחה הוא משהו שבאמת אפשר ליהנות ממנו במהלך הסופ״ש, ולנוח לרגע משגרת השבועה העמוסה... הלחוד לעומת זאת הוא עצם הידיעה שכשאתה חוזר הביתה אתה חוזר לשקט שלך למקום הפרטי שלך שמקבל משנה תוקף בהיותו גם רחוק מבחינה גיאוגרפית, אין את הדילמה אצל מי ועם מי לעשות את החג מה שלעיתים חוסך הרבה כאב ראש...

 

מה האתגר העיקרי?

תחושת אי השייכות, התלישות התרבותית החברתית. אנחנו מהגרים, לא משנה כמה זמן עבר, כמה האנגלית שלנו טובה, כמה מעגלי חברים שונים הצלחנו לייצר לעצמנו וכמה אנחנו מרגישים באמת חלק מהתרבות או החברה אליה עברנו. אנחנו שונים. יש לנו מבטא, יש לנו סלנג אחר, תרבות שונה, מנהגים שונים תפיסות שונות והחיים בכל מקום שהוא מחוץ לישראל,  גורמים לך להבין את זה באופן שלא משתמע לשתי פנים. כל מה שנשאר לך לעשות זה לנסות ולהשתייך לתרבות הזאת אליה הגעת תוך שימור התרבות והזהות שלך. השימור הזה, לפחות באזור שבו אנחנו חיים הוא לא פשוט משום שאין שום מסגרת ישראלית שמסייעת לך בתהליך. הכל על הכתפיים שלך. אם הילד שלך לא יודע עברית, לא מכיר את החגים ומהותם, לא יודע מה זה יום הזיכרון ומה זאת צפירה, זה הכל בגללך, ואני מרגישה שיש עלינו, כהורים, הרבה מאוד אחריות עם הבחירה לחיות בגולה... אחריות שלא תמיד נוח לי איתה ואני לא בדיוק יודעת מה לעשות איתה,  אני מרגישה שבשלב הזה של החיים כשהילדים גדלים, זה האתגר שהכי קשה לי איתו. אני רוצה באיזשהו מובן שהילדים שלי יהיו ישראלים, ויחוו את ישראל כמו שאני חוויתי כילדה.

איך קיבלתם את ההחלטה לעשות רילוקיישן?

תמיד ראינו את עצמינו חיים תקופה בחו״ל, ההורים שלי חיו תקופה ארוכה בארצות הברית כמו גם כמה מהחברים הטובים של מעיין, ומעיין רצה מאוד להרחיב את האופקים בתחום היין ולרכוש השכלה, ראינו בזה הזדמנות וכך קיבלנו את ההחלטה.

יש לך טיפ למישהי שנמצאת לקראת רילוקיישן?

נשימה אחת עמוקה, ועוד אחת ועוד אחד, הרבה טישו, ואורח רוח, אי אפשר באמת להתכונן למעבר כזה ואין הכנה יותר טובה מאשר החיים עצמם, על אמת. תעמיסי את עצמך בכל הדברים שגורמים לך להרגיש בית גם אם כל מי שמסביבך חושב שיצאת מדעתך... אני עד היום חוזרת מישראל כשהמזוודות שלי מלאות בפירורי לחם של מאיר את בייגל, מלח - כי המלח בארצות הברית פשוט לא מלוח ולא תשכנעו אותי אחרת!!!

פתיבר, סבונים ומרככים של ד״ר פישר כי אין על הריח של השיער של תמר אחרי מקלחת ואין לו תחליף נקודה... שוקולד השחר, במבה וביסלי, קרמבו- בעונה ובאמת, הרשימה עוד ארוכה ומביכה אבל לא אכפת לי... זה מה שגורם לי להרגיש טוב.

זה עלה לי בהרבה ריבים וויכוחים עם בעלי שיחייה, הרבה הרמות עיניים משאר בני המשפחה אבל מי שלא חווה רילוקיישן לא יכול להבין אותי.  הפסקתי להתנצל.  אני לא יודעת להגיד שאם הייתי מתכוננת יותר ולומדת על האזור וקוראת על רילוקיישן הייתה לי נחיתה יותר רכה. זה מעבר חד, נקודה. 

צריך ללמוד לזרום ולהאמין שיהיה בסדר, ובאמת לתת למעבר הזדמנות מכל הלב, ולא לוותר... כל ההתחלות הן קשות ואין קיצורי דרך.

העוגה מסמלת את היציאה והעזה למקומות חדשים..
במסגרת פרוייקט עוגות בצק סוכר בלימודים...

איך הייתה ההתחלה?

קשה, אכזרית, מאתגרת, מלאה בחוסר וודאות, בתחושת תלישות, זרות ולקח לי שלוש שנים בקירוב לבנות את כל מה שהיה לי בישראל במשך שלושים שנה. מבית, חברים, שגרה, עבודה... ורק היום אחרי שמונה שנים אני יכולה לומר כמעט בלב שלם שטוב לי, ושאני מתחילה לקצור את פירות המעבר... אבל מן הרגע טעמת מן הפרי האסור לעולם תהלך אתך הדילמה של מתי והאם לחזור לישראל. אתה לומד להתרגל לחיות בשלום עם הדואליות שהחיים בגולה מעניקים לך...

מה את עושה שם?

סיימתי לימודי קונדיטוריה שנמשכו שנתיים בבית הספר הCIA - The Culinary Institute of America .

אני חולמת על מקום שייראה וירגיש לי כמו הבית, אותו הבית שהשארתי בישראל, עם הריחות, הטעמים, האווירה, האנשים הקולות שכל כך מאפיינים את ישראל. שם אני חולמת להיות בעוד שנה אם לא לפני...

פתוחה לשיתוף פעולה עם כל מי שעדיין לא התייאש וויתר ורוצה להמציא ולייצא את הקונדיטוריה הישראלית דווקא פה לארצות הברית.

מה גילית במהלך הרילוקיישן שהפתיע אותך?

שאין עלי, בצניעות כמובן, אבל כמו שאומרים אם עברנו את פרעה נעבור גם את זה, גיליתי שיש בי חוזקות שלא הייתי עדה לקיומם, החיים רחוק מהשפחה והחברים הובילו אותי  אני להתמודד עם מכשולים ואתגרים בגבורה... ואה... שאני יכולה לקרוא באנגלית, ומתוך בחירה???

  

סיפור מעניין מהרילוקיישן 

בכל בוקר מופיעים בשמיים כדורים פורחים בשלל צבעים, צורות ועיצובים וצובעים את השמיים של נאפה וואלי, הייתי בטוחה שזה נוף שבסופו של דבר אתרגל אליו אבל האמת היא שבכל בוקר מחדש אני נפעמת מחדש למראה היופי הזה.

כדורים פורחים כל בוקר
מזוודה
  • Instagram Social Icon