קרין, צ'ילה

f199fc27-1b58-446f-b7a4-1719e26c5216.jpg

הי אני קרין,

אני בת 67, נשואה, אמא לשלוש בנות וסבתא לששה נכדים.

עשיתי שלושה רילוקיישנים, כל אחד בנקודת זמן אחרת בחיי ובסטטוס משפחתי שונה.  

את היסטורית הרילוקיישנים שלי, התחלתי בשנות העשרים לחיי. התחתנו ויצאנו לרילוקיישן לגאטמלה, אז זה נקרא שליחות. בתום שלוש שנים ובת אחת חזרנו לארץ.

בשנות הארבעים לחיי, יצאנו לרילוקיישן שני למיאמי, פלורידה עם שלוש בנות. שוב בתום שלוש שנים שבנו לארץ.

בפעם השלישית בחיי מצאנו את עצמנו בפיתחו של רילוקיישן נוסף והפעם בשנות השישים לחיינו, כזוג שמשאיר מאחור שלוש בנות ונכדה אחת.

בתקופה זאת אתרכז למרות שכל אחד מהרילוקיישנים הוא חוויה בפני עצמה, עם הבטים שונים. 

שאלות לקרין? כתבו לה

איך קיבלת את ההחלטה לעשות רילוקיישן?

בשלהי 2014, מצאתי את עצמי מתמודדת עם ההצעה של בן זוגי ״מה דעתך שנסע לשנה למקסיקו״ מטעם מקום העבודה שלו.

מכיון שהייתי כבר בשלב ששקלתי פרישה מהעבודה וגם די רציתי לפרוש בשיאי, מצאתי את עצמי משתעשעת עם הרעיון בצורה חיובית. אחרי שיחה עם בנותינו וקבלת ברכת הדרך מהן החלטנו להתקדם עם המהלך. חשוב לציין ששלושת בנותי חיות בזוגיות ועומדות בפני עצמן ללא תלות בנו.

בתחילת 2015 עברנו דירה בארץ, אותה החלטנו להשאיר סגורה כדי שתשמש אותנו בביקורינו בארץ וגם תהווה מקום מפגש לבנות שלנו ואת פסח של אותה שנה מצאנו את עצמנו חוגגים במקסיקו בטיול לצ׳יאוואה.

את המעבר למקסיקו עשינו עם כמה מזוודות, החלטנו לשכור דירה מרוהטת מאחר שהשארנו בארץ דירה מסודרת. בדיעבד, ההחלטה אינה כלכלית אבל מאוד מצדיקה את עצמה לאור ביקורי הרבים בארץ. הדירה מאפשרת לי כל פעם נחיתה רכה ותחושה של בית מהיום הראשון.

לקיחת ההחלטה היתה מאתגרת, אבל לא מפחידה. התחשק לי הרפתקה שהגיעה בשלב נפלא בחיי. מעבר למקום מגורים, שכולו אתגר תרבותי, מאוד משכה אותי.

כעבור כשנתיים וחצי, הגיעה הצעה להעביר את מרכז חיינו לסאנטיגו צ׳ילה. אני כבר הייתי בשלב שאני כבר די בשלה לחזור לארץ, מצד אחד ומצד שני אנחנו עדיין זקוקים למקורות הכנסה. לעצמי אמרתי, למרות שממש לא  מיציתי את הכרותי עם מקסיקו, נזרום.

  

איך הייתה ההתחלה?

עוד בזמן השהות בבית המלון, בשלב חיפוש הדירה, החלטתי שאני לא  מבזבזת זמן ומתחילה לכבוש את מקסיקו. ברקע, עמד גם החשש, שמא אצנח לדכאון קליל ואבחר ברביצה חסרת מעש וצפייה בסדרות. אז החלטתי להסתער על מקסיקו, ללכת לכל מקום שמריח תרבות ואומנות. בשלב ראשון הייתי לוקחת מונית ומבקשת שתמתין לי ואחכ עם צבירת הבטחון נעשיתי יותר עצמאית וסמכתי על עצמי. במקביל החלטתי להעמיק את לימודי הספרדית שלי, בתחילה בשיעורים פרטיים ובהמשך השתלבתי בלימודים באונברסיטה, צעד שהיה נכון, כי בזכותו הכרתי אנשים מכל העולם ובניתי לי קבוצה חברתית עם נשים מאירופה, מהמזרח הרחוק  וממקסיקו, שהפכה גם למסגרת חברתית שמבלה גם מחוץ לשעות הלימודים. עד היום אני בקשר חברתי עם חלקן. החיים במקסיקו ריתקו אותי, השתדלנו לצאת למרחבי המדינה ככל שניתן, לטייל, לראות ולחוות. זמני נחלק בין להיות אשת איש ועקרת בית לבין חיי חברה עם זרות ועם ישראליות שחברתי אליהן, והרבה נסיעות לארץ לתקופות ארוכות. 

היו גם ביקורים רבים אצלנו, הן של בני משפחה והן של חברים וחברות. אין מישהו שהכיר דרכנו את מקסיקו ולא התאהב.

המעבר לצ׳ילה היה עם גישה חיובית מתוך החלטה, אבל שוב מצאתי את עצמי מתחילה מאפס, הפעם עם הרבה פחות מוטיבציה ועם הרבה פחות הצלחה. ההשוואות למקסיקו הן בלתי נמנעות, כאשר אין למעשה שום מקום להשוואה. אפילו הספרדית היא שונה ובלתי מובנת לנו.

מפה לשם, אנחנו כמעט משלימים שנתיים בסאנטיגו. 

גם את צ׳ילה אנחנו משתדלים להכיר לכל אורכה. היא מצטיינת בעיקר בטבע המהמם והמגוון שלה. מבחינה תרבותית, אני מתגעגעת למקסיקו.

מה האתגר העיקרי?

רילוקיישן במצבי הוא די אמביוולנטי. מצד אחד,  כובשת את העולם, מצד שני מחמיצה את שנות החיים הראשונות של נכדים ושום שיחת סקייפ לא תשלים את חוסר היכולת לגעת ובעיקר להיות שם בשביל הבנות שלי בכל זמן נתון. הביקורים בארץ היו בין פעמיים לשלוש בשנה, מאוד אינטנסיביים, לא מספקים, תמיד עם תחושה שלא מיציתי ומאחור אני משאירה בן זוג שנשאר לתקופות ארוכות לבד.

מתוך ששת הנכדים שלי, חמישה נולדו בתקופה שלא הייתי בארץ. תמיד השתדלתי להגיע טרם הלידות. פעם אחת הלידה תפסה אותי בקונקשן במדריד. 

איפה את חולמת להיות עוד שנה?

השאיפה שלי היא לחזור לארץ. אני מתגעגעת לבנות שלי, לנכדים שלי ולכל ההוויה הישראלית. 

לא הייתי מוותרת על החוויה, אני חושבת שזכיתי להיות אשת העולם  והוכחתי לעצמי שאני יכולה על כל מקום בעולם. את חווית הרילוקיישן מיציתי. עכשו אני רוצה להמשיך לבקר את היבשת ועוד מקומות בעולם שאני אוהבת אבל שהבסיס יהיה ישראל. 

מכיון שהתאהבתי באומנות המקסיקנית הכל כך עשירה ומגוונת, הייתי מאוד רוצה ליבא חפצים משם ולמכור אותם בארץ באמצעות ארועים חד פעמיים או חנויות פופ אפ.   

מזוודה
  • Instagram Social Icon