מי אנחנו?

MISSVADA הוא "בלוגזין", שמביא סיפורי מקומות ומתאר אירועי חיים. אנו, היוצרות הקבועות, נשים שחיות ברחבי העולם: טל בקופנהגן, לירון בכרכור, מירי בסנט קוגט (ליד ברצלונה), מאירה בניו יורק, נטלי בלונדון ועליסה בהלסינקי. המשותף לכולנו הוא שעשינו רילוקיישן, במובן המאד רחב של המילה ("מיקום מחדש"). כל אחת נמצאת במקום אחר,  כל אחת מסיבות שונות וכל אחת עם נקודת מבט ייחודית על החיים "שם". אחד המסרים שאנו רוצות להעביר הוא שעם הקשיים המלווים שינויים (לא רק מעבר למדינה אחרת), זה אפשרי.

כל חודש מתפרסם בלוג בנושא אחר, עכשווי, שאנחנו עוסקות בו בחיינו האישיים. בתחילת החודש מתפרסם פוסט Missgeret שמציג את נושא החודש ואחריו מתפרסם כל שבוע פוסט של אחת מחמש הכותבות.

יש לנו גם אתר בשם MISSOLAM שמארח כותבות, שעונות על שאלון קבוע.

מוזמנות לכתוב לנו אם אתן רוצות להתארח.

*MISSVADA =  שילוב של המילים מזוודה בעברית (מה ארזנו ומה לקחנו איתנו למסע) ו- MISS באנגלית (אישה וגעגוע)​.

החוליה המקשרת:

עליסה

 הלסינקי , פינלנד

במרץ 2018 עברתי עם בן זוגי ,יועד ושתי הבנות שלנו, ליה ואלה, מתל אביב להלסינקי, במטרה לעשות שינוי ולחוות חיים במקום אחר. הקונספט ל-MISSVADA התפתח בעקבות רצון ליצור בלוג שונה על רילוקיישן, כזה שישלב בין שני תחומי עניין מרכזיים שלי- מקומות בעולם ואנשים. מכאן צמח הרעיון של עיסוק בנושאים הקשורים לרילוקיישן, דרך סיפורי חיים של נשים "אמיתיות", במקומות שונים בעולם. חברתי לחבורת הכותבות המקסימה ומאז הכל היסטוריה שנכתבת בבלוג זה. המגזין שנוצר הוא מיזם משותף של כל הכותבות בו, מזוודה שמלאה בסיפורים, חוויות ותחושות שאנו רוצות לחלוק איתכם. 

 

גליון ספטמבר

RESET

Photo: Markus Spiske - Unsplash

MISSGERET

החודש מיסוודה חוגגת שנתיים. כמו בכל יומולדת וברוח התקופה, גם אנחנו החלטנו לעשות מין איפוס מחדש שכזה. בזמן שהעולם מתחלק לאלו המנוהלות.ים נכון ואלו הנלחמות.ים על זכויותיהן.ם, אנחנו מוצאות את עצמנו מתמודדות, כל אחת בצורה שונה לחלוטין, עם ה-״ניו-נורמל״ במדינה שלה. כל אחת נמצאת במדינה אחרת, מניו-יורק ועד פינלנד וכולנו מחוברות למדינת האם שלנו - לבית, שמעולם לא הרגיש רחוק יותר.

הפוסטים הבאים, של חודש ספטמבר, יעסקו ב-״ריסט״, ״אתחול״ בעברית, כדי לחלץ את עצמנו מהמצב אליו נקלענו. בשבילנו, זה חלק בלתי נפרד מהמסע לעולם החדש, בישראל ומעבר לה.

 

מאחלות לכל הקוראות.ים שתמיד היו שם ואלו שרק עכשיו הצטרפו, שנה של חוסן, גדילה וכמובן כמה שפחות באגים. 
שלכן.ם - המיס. וודות

מאירה

Ready? Reset, Go!


ניו יורק, ספטמבר, עדיין קורונה. העיר הולכת ומתרוקנת מחד, ונאחזת בחיים מאידך. אני צופה בעיניים כלות במה שנראה מפה כאילו כל שאר העולם חוזר למסלולו; בארץ, למרות כותרות אתרי החדשות, נראה כאילו הכל סבבה, על גל ה׳נו, יהיה בסדר׳, אירופה יצאה לחופשת קיץ וכבר כמעט שכחה את קורות החודשים האחרונים, ורק העיר שלי כאן, ניו יורק האלמותית, עצורה ונצורה, משחקת בלהיות מבוגר אחראי, כמעט יחידה בכל האמריקה הזאת. 

כבר ספטמבר. אמאל’ה, כבר סוף הקיץ, וכמעט שנה חדשה...
התחלה חדשה? לא ממש. השנה הזאת, שנת קורונה, מרגישה קצת כמו חיים במימד אחר, בקצב שונה ממה שהתרגלתי. אז מה כן? הערכה מחדש של המצב, ההבנה שזה מה יש ו- Reset.
שינוי מהותי הרי לא יתרחש בקרוב, ואין למה לחכות ל׳חזרה לשגרה׳, מה שקורה עכשיו זו-זו השגרה (כנראה שבאמת להכל אפשר להתרגל...) אז עכשיו זה הזמן לחשב מסלול מחדש של החיים עצמם. לאן הולכים מכאן? מה באמת השתנה והאם כל מה שעדיין בחזקת ׳לא חוזרים לשגרה׳ הוא רק הסחת דעת ממה שחשוב באמת?
למרות ש׳אין כל כך לאן ללכת׳, וכרך התרבות והבידור עדיין על הולד עד הודעה חדשה, פתאום שוב הפכתי עסוקה והחיים שלקחו קצת הפסקת ׳עכשיו אופים לחם׳ ועברו להילוך ראשון מקרטע אי שם במרץ, מתחילים לתפוס שוב קצב הסטרי של קיץ. כבר אפשר לפגוש חברים לדרינק תחת כיפת השמיים, (מישהו בכלל זוכר שלפי החוק אסור לשתות פה אלכוהול ברחוב..?) ומשמח ממש לטייל בפארקים או על גדת הנהר ולראות הופעות חיות של הרכבים ספונטניים. 
ניו יורק של התיירים עדיין ריקה ומוזרה; הטיימס סקוור ריקה והשדירה החמישית די שוממת ביום טוב, כל החנויות המפורסמות עומדות ריקות. 

אבל ניו יורק של המקומיים- איכשהו שוקקת; מסעדות ממציאות את עצמן מחדש ותוך התפרשות על פני כל הרחוב, יוצרות מין מרחב כייפי כזה שקצת מזכיר את אירופה וגם את תל אביב, בארים שכונתיים הופכים יותר אינטימיים ויושבי השכונה משקיעים בהם יותר. אפילו רופא השיניים שלי פצח בנאום נלהב על התחביב החדש שלו לחקור ולתמוך במקומות שכונתיים. מיותר לציין שלא ממש יכולתי לענות לו...
למרות שינויים תכופים של יום גשם, יום לא, מזג האויר די מושלם. אני די מרוצה מהתחביב החדש שלי לשייט ברחבי מנהטן על אופניים, מה שלא הייתי מוכנה בכלל לשקול בימים כתיקונם, ולקפוץ לברוקלין או אסטוריה בסירה (סירה! היי חברים, אני חיה על אי!)
בנתיים, אני עדיין מקפידה על הרפתקאות רק באויר הפתוח ולמרות הבטחות החיטוי וחוסר הצפיפות, עוד לא אזרתי אומץ לנסוע בסאבווי. 🤷🏻‍♀️

דייטים- זה קורה! 
כן, זה מוזר למדי. דייט ראשון קלאסי הפך לפיקניק באוויר הפתוח ממרחק בטוח, ולהוריד מסיכה פתאום הפך ל׳פירסט בייס׳ החדש. אז נכון שזה קצת נחמד לקחת דברים באיזי (קולה של סבתא שלי מהדהד לי בראש ״יש לכם נושאי שיחה משותפים?״), וגם די הזוי לתת ולבקש פתאום דו״ח מגיפה מהצד השני, עוד לפני שהחלטתי אם בא לי בכלל להתקרב למרחק הידבקות... אבל היי! אנשים חדשים! כאלה לא פגשתי באלף שנה שעברו מאז מרצרואר! 
אין ספק שקורונה, או גיל 40, או שניהם, הורידו לי כאפת ׳תכנות מחדש׳ גם כאן. לראשונה מזה מלאאאאא זמן, אני מוצאת את עצמי יוצאת לדייט בלי לחשוב מה הלאה, בלי לקוות ולתכנן, רק להנות מהרגע שעוד רגע יחלוף ויביא איתו... מה? לא יודעת ולא בטוח שזה מאוד משנה. הרי מאיפה לי מה יקרה מחר? או עוד נגיד, שעה? בקטע מוזר, אני מוצאת את עצמי בחילופי תפקידים כשהבחור (!) מתחיל לשאול על ציפיות להמשך (awkward moment) ואני כזה ב׳רגע רגע, אפשר שניה רק להתרכז בזה שסתם כיף ועוד לא מתנו׳...?

איי איי איי, כבר סוף הקיץ, בתוך כל המשכיות החיים הזאת, פתאום מאיימת עלינו עננת החורף הזה שתכף מגיע- והיא אולי מפחידה מתמיד. העיר עוד לא לגמרי נפתחה ותכף, גם מה שפתוח ברחוב, יתחיל להסגר. ראש העיר הנחמד שלנו כבר הודיע שלא יאפשר פתיחה של כל הבפנוכו עד שיהיה חיסון ואנשים כאן תוהים אם בכלל יהיה מה לפתוח מחדש עד אז. תכלס, למרות שאחוזי ההדבקות והתחלואה כאן הם מהנמוכים במדינה כבר כמה חודשים, אין ספק שהעיר די בטראומה; לא רק שחטפנו את הוירוס הזה ממש חזק בהתחלה, אלא שאני לא מכירה ניו יורקי אחד שלא מכיר אישית מישהו שלכל הפחות חלה. 
ובנתיים, תאטראות, מסעדות, מועדונים, גלריות נסגרים לצמיתות בקצת מסחרר. נראה שהעסק שמרוויח הכי הרבה בתקופה הזאת הוא אורזים ומובילים- כל מי שיכול להרשות לעצמו מחשב מסלול מחדש ועוזב את העיר לאנשהו אחר; ירוק יותר, זול יותר, כזה שנראה כמו רקע וירטואלי בזום. נוטשים ספינה טובעת? הרבה קולות מתווכחים פה האם ניו יורק אי פעם תחזור לעצמה. ואולי ׳לחזור לעצמה׳ בכלל לא צריכה להיות המטרה; אלא התפתחות לכוון לא צפוי, מעניין ומרגש ומאוד שינה ממה שכבר הכרנו. חלק מהתחזיות לעיר דווקא מעודדות את ׳בריחת העשירים׳ וחזרתם של האמנים המיוסרים באמת. אפילו סיינפלד יצא להגנת העיר, במאמר תגובה לאיזה דוש בלינקדאין. זאת ניו יורק, אחרי הכל, מעוז החיים והקשיחות, ואם יש משהו שהעיר הזאת הוכיחה לעולם, זה שלא משנה מה תזרקו עליה, היא כבר תדע לחשב מסלול מחדש.

רוצות להתארח?

missolam

מזוודה
  • Instagram Social Icon

 יש לנו כבר מלא אורחות סביב העולם אז החלטנו להתרחב!

השקנו אתר חדש עם כל ה​אורחות שעונות על השאלון שלנו

הנה הצצה לאלו שמופיעות שם: 

45064095_10217993352487348_3732222513166

חיה

סאן דייגו, ארה"ב

unnamed (1).jpg

גלית 

מינכן, גרמניה

image3.jpeg

דנה

נאפה וואלי, ארה"ב