הילי, ז'נבה

הילי נבחרת.jpg

 

בונז'ור, אני הילי ברוק בלום, בת 42. קופירייטרית פרילאנסרית ואשת קריאיטיב ב-20 השנים האחרונות.

מנהלת כתחביב בשעות הפנאי את קבוצת הפייסבוק המהממת "חו"ל עם שיק" ומתחזקת בלוג אישי שנמצא בתרדמת חורף בשם: http://brook-it.com/

אחרי רילוקיישן של 4 שנים לפרינסטון בארה"ב, קאמבק מרגש לארץ הקודש לשנתיים היישר אל "עיר המדע והאקסיות של אייל גולן" - רחובות, החלטנו לטרוף את הקלפים ולנדוד, הפעם לז'נבה (שוויץ). בזמן שבן זוגי המדען חוקר במאיץ החלקיקים ב-CERN את סודות היקום והחלקיק בן ה-9 מבלה בבית הספר הבינלאומי עם חבריו מטהרן, דובאי ואיסטנבול, אני מריצה שורות, סלוגנים ותסריטים ללקוחות שלי, מגלה את אירופה וחוקרת את סודות הגרוייר.

מוזמנים לעקוב באינסטגרם: https://www.instagram.com/hilibrook/

 

שאלות להילי? כתבו לה

טיול גרפיטי לאורך גדת ה-Arve בז'נבה.

תלבושות מסורתיות בחגיגות האסקלד בז'נבה

מרבדי חרדלים בגבול שוויץ- צרפת

המצפה ליד הבית

טראם עם שיק ז'נבאי

החיים עצמם. הבית שלנו בז'נבה

  מה הדבר הכי חשוב שארזת איתך לרילוקיישן?

הדבר החשוב ביותר זה לארוז את הילד, כי פדיחה להתעורר בשוויץ ולגלות ששכחת אותו עם האייפד בשדה התעופה. גם אייפד אגב הוא מרכיב חשוב בשהייה בארץ שבה כל הבייביסיטריות דוברות צרפתית והדבר הכי קרוב לסבתא, זו שכנה אלגנטית בת 80 שמעשנת גראס במרפסת. (זה חוקי כאן אגב...)

בנוסף, ארזתי את כל הבית קומפלט בפעם השלישית. מניחה שבקבוצת הפייסבוק של כונניות ברילוקיישן אפשר למצוא סיפורים קורעי לב על שידות שנשבר להן וארוניות שאיבדו את היציבות בחייהן.

חוץ מזה ארזתי (וארזתי לבד!), את הרישיון לקטר כשבא לי על הבדידות והגעגועים והבירוקרטיה השוויצרית שמאלצת אותי לזכור שמונים סיסמאות, כדי לגלות שחסרה רק עוד סיסמה אחת כדי להיכנס לחשבון הבנק.

 

מה הכי טוב ברילוקיישן?

המיקום! אם כבר רילו אז לאחלה לוקיישן! ז'נבה נמצאת על הגבול עם צרפת ובמרחק חצי איטרייה מאיטליה. כל פעם זה מפתיע אותנו מחדש שאפשר פשוט להיכנס לאוטו, לבחור כיוון אקראי ולא להגיע שוב ליוקנעם. ההזדמנות לטייל באירופה בעונות שונות בספונטניות ויחסית בזול, זו מתנה אמיתית ואנחנו מנסים לנצל אותה ככל האפשר.

וכמובן, אין כמו פריזורה אירופאית! השיער מסתדר הרבה יותר יפה מבארץ וסוף סוף אין לי אבנית בשיער!

  

יש לך טיפ למישהי שנמצאת לקראת רילוקיישן?

לדמיין שאת בחופשה ממש ארוכה בחו"ל וגברת צימר שכחה לקחת את המפתח. עם משקפיי אנתרופולוגית וסקרנות של תיירת, החיים יפים ו/או הייאוש נעשה יותר נח.

לא להינעל על הריח של השמפו והדיאודורנט שלך, כי את הולכת להריח קצת אחרת...

לבוא בראש פתוח להתנסויות חדשות כי לא בכל מקום יהיה לכם את הקורנפלקס או הגבינה שהילד רגיל אליה, ובואי, זה לא שגבינה לבנה 5% ושוקולד השחר זה פסגת הגורמה ואי אפשר לאנפרנד אותם לאיזו תקופה.

והכי חשוב, למצוא חברים ישראלים שאוהבים לבשל... (אם אתם קוראים את זה, אני פונה ללב שלכם, דברו אליי בממולאים!)

מה גילית במהלך הרילוקיישן לשוויץ שהפתיע אותך?

הופתעתי מהעובדה שגם בשוויץ יש בעלי דירות תחמנים, שרכבות יכולות להיתקע ושהכניסה לאמזון אסורה לשוויץ. נדהמתי לגלות שאפשר לאכול ארוחת צהריים במסעדה רק בין 12:00 ל-14:00 ושבין 18:00-19:00 אי אפשר להזמין עוגה בבית קפה כי מתכוננים לארוחת ערב שתתחיל בדיוק ב-19:30.

בפן החיובי הופתעתי מהעובדה שכל השכנים מברכים אותך ברחוב לשלום, שגברים יודעים לקשור צעיף, שאנשים לא אוכלים ברחוב, לא נדחפים לטראם ולא עולים עד שכולם סיימו לרדת, וגם אם ממש צפוף בשעות השיא והאף שלך תקוע בתוך בית שחי של שוויצרי ענק, הוא דווקא מריח נחמד.

 

  

חוויות מיוחדות?

החוויה הכי משמעותית היא להרגיש זרה. אני חושבת שאם כל אדם היה חי לתקופה של שנה כאורח/מהגר/זר בארץ אחרת, העולם היה מקום הרבה יותר סובלני ואמפטי.

 

מה את עושה שם?

לשמחתי הרבה את העבודה שלי כקופירייטרית אני יכולה לעשות מכל מקום אונליין. מצד אחד אני לא באמת משתלבת בחברה שבה אני חיה כרגע, מצד שני אני ממשיכה להתפרנס ממה שאני הכי אוהבת: להמציא שמות וסלוגנים למותגים חדשים, לעבוד על קמפיינים בנושאים מגוונים, לכתוב תסריטים וטקסטים בעברית ללקוחות קבועים ומזדמנים שפונים אליי ולפעמים בכלל לא מודעים לעובדה שאני לא נמצאת בארץ. (עם שיחות ווטסאפ וקו ישראלי זה מאד נח). בקיצור, אם אתם זקוקים לאיזה קמפיינצ'יק לעסק שלכם או שיש לכם דוד אוליגרך שמחפש קופי שיכתוב לו טקסטים שיווקיים או הספדים ליריבים הפוליטיים שלו, מוזמנים לפנות אליי!

  

מה האתגר העיקרי?

השפה – כדוברת גוגל טרנסלייטית מדוברת, מחסום השפה הוא בהחלט מכשול וכל שיחת טלפון בצרפתית עילגת, כדי לקבוע תור לרופא, היא בהחלט אתגר. שלא לדבר על זה שלפעמים האפליקציה מתרגמת לי בחינניות רבה, מכתב מבעלי הדירה שקובעים את הוצאתי להורג לשבוע הבא... אז באגט בראש לממציא הצרפתית!

הבדידות – דמיינו חורף אירופאי אפרפר וקר, בן זוג שנמצא בנסיעות עבודה ממושכות ליעדים אקזוטיים ומעגל חברתי שכולל עציץ גרניום ויונה עם בעיות קשב במרפסת, וקיבלתם ארוחת יום שישי כמו המומולדת בקיץ של אביה, רק בלי אביה או אימה או אחותה.

המרחק מהמשפחה – אפשר אמנם לתפוס מטוס במקרי חירום כשאבא מאושפז בבית חולים, אבל אי אפשר לתפוס את כל הרגעים האלה הקטנים והיומיומיים שאחיינית שלך גדלה ושבא לך לשבת עם אמא לקפה. הידיעה שמישהו מהמשפחה זקוק לך או חוגג יום הולדת בלעדייך, תמיד מכווצת את הלב.

איך קיבלת את ההחלטה לעשות רילוקיישן?

ההצעה לבן הזוג שלי משוויץ הגיעה בדיוק כשהתחלתי להכות שורשים ולהתרגל לרעיון שאני גרה בישראל, והאמת היא שהלכתי על זה בלב כבד. בן הזוג "הנגרר" נמצא תמיד בדיליי של כמה חודשים או שנים עד שמוצא שוב את מקומו במסגרת החדשה, ובדיוק באותה תקופה סוף סוף חוזרתי על ידי משרדי פרסום ולקוחות חדשים. מה שבכל זאת גרם לי לזרום עם המעבר הזה, מלבד הפירגון המקצועי לכפיר והדחף לראות עולם, זו מערכת החינוך שבה פגשתי בישראל וכל מיני תכנים לא לרוחי שהשתרבבו לילקוט, לספרים ולקבוצת הווטסאפ הכיתתית, שבדיוק אספה כסף להזמנת כיפות ממותגות מקסטרו... אבל זה לפוסט אחר.

איך הייתה ההתחלה?

בניגוד למה שנהוג לחשוב, אצלי דווקא ההתחלות הן הכי קלות, כי יש עדיין היי כזה של משהו חדש, ובדרך כלל גם עוברים בקיץ והשמש זורחת והאגם כחול והציפורים מצייצות.

התגלית הכי מדהימה היא שבזמן שמחכים שהמכולה תגיע עם כל הציוד, מסתדרים מעולה עם מזרן מתנפח, שלוש כוסות וסוויטשירט.

  

שם הרי מונבלאן. הושט היד וגע בם.

מזוודה
  • Instagram Social Icon